מרחבים של שקט
נחל ערוגות
שעת שחר אפלולית ושקטה. אורות מכונית מבליחים מעל כביש האספלט המוביל אל שער הקיבוץ. ראשונים יוצאים לפעילות יומם חברי הקיבוץ העובדים במרחק, ולפניהם דרך ארוכה אל העיר. עוד מעט יאיר היום וגם שאר חברי הקיבוץ וילדיו יקומו אל יום פעילות נוסף – בין קירות חדר האוכל, המסעדות וחדרי המלון, או בתוך הכיתות, המשרדים והמחסנים.
גן שהוא קיבוץ – קיבוץ שהוא גן. מה קדם למה?
ההתחלה הייתה למטה, בין אפיקי הנחלים ערוגות ודוד, בהיאחזות הנח”ל שהוקמה ליד התל העתיק של עין-גדי. כחמש שנים עברו שם על ראשוני הקיבוץ, חלוצים של אמצע שנות החמישים, שעסקו בהתלהבות בבריאה יש מאין. כבר בחצר ההיאחזות החלו הניסיונות הראשונים של פיתוח גן לנוי – שיהיה יותר צל ליד הבית, ויותר ירוק בעיניים מול המדבר שמסביב – מלא הוד, אך סלעי, לוהט וצחיח. עם הקמת נקודת הקבע החל תכנון הגן לטווח מעט יותר ארוך. עשר שנים קדימה נחשבו נצח באותם ימים צעירים, והרבה הרבה עתיד היה להילמד מהניסיון בשנים הבאות. ולמרות כל הטעויות שנעשו, החל הגן לפרוח ולצמוח במהירות.
מה היה לנו שם על הגבעה? קרקע חוואר דלה, מלוחה וסלעית, שפע של מי מעיינות מתוקים מאד, חורף חם וקיץ לוהט, אוויר יבש והתלהבות נעורים שגייסה בעת הצורך גם מתנדבים ואורחים לחפירה ולסיקול, לשתילת דשא ולעישוב, לבניית טרסות ולסלילת מדרכות.
