טבע סביב
שמורות הטבע סביב
שעת שחר אפלולית ושקטה. אורות מכונית מבליחים מעל כביש האספלט המוביל אל שער הקיבוץ. ראשונים יוצאים לפעילות יומם חברי הקיבוץ העובדים במרחק, ולפניהם דרך ארוכה אל העיר. עוד מעט יאיר היום וגם שאר חברי הקיבוץ וילדיו יקומו אל יום פעילות נוסף – בין קירות חדר האוכל, המסעדות וחדרי המלון, או בתוך הכיתות, המשרדים והמחסנים.
בין ערוגות הנוי מופיעה דמות עטויה בחליפת-גומי צהובה, רוכנת אל מתזי ההשקיה ובודקת תקינותם. קול טרטורה של מכסחת הדשא נשמע מכיוון אחר. מישהו כבר עסוק באיסוף שקיות האשפה מהמכלים הקטנים המוצבים לאורך המדרכות. צוות עובדי הנוי מתחיל עבודתו בחוץ, תחת כיפת השמים, בשעה שקטה זו של טרם זריחה. מין תופעה שכמעט עבר זמנה – עובדי אדמה – בקיבוץ שרובו ככולו עסוק בהצעת מיטות לתיירים, בבישול ארוחות לעוברי אורח, במכירת משקאות קלים בדוכני המזון או בעבודות מנהל שונות, בצמוד לטלפון, למחשב, ובעיקר – למזגן.
גן שהוא קיבוץ – קיבוץ שהוא גן. מה קדם למה?
ההתחלה הייתה למטה, בין אפיקי הנחלים ערוגות ודוד, בהיאחזות הנח”ל שהוקמה ליד התל העתיק של עין-גדי. כחמש שנים עברו שם על ראשוני הקיבוץ, חלוצים של אמצע שנות החמישים, שעסקו בהתלהבות בבריאה יש מאין. כבר בחצר ההיאחזות החלו הניסיונות הראשונים של פיתוח גן לנוי – שיהיה יותר צל ליד הבית, ויותר ירוק בעיניים מול המדבר שמסביב – מלא הוד, אך סלעי, לוהט וצחיח. עם הקמת נקודת הקבע החל תכנון הגן לטווח מעט יותר ארוך. עשר שנים קדימה נחשבו נצח באותם ימים צעירים, והרבה הרבה עתיד היה להילמד מהניסיון בשנים הבאות. ולמרות כל הטעויות שנעשו, החל הגן לפרוח ולצמוח במהירות.
מה היה לנו שם על הגבעה? קרקע חוואר דלה, מלוחה וסלעית, שפע של מי מעיינות מתוקים מאד, חורף חם וקיץ לוהט, אוויר יבש והתלהבות נעורים שגייסה בעת הצורך גם מתנדבים ואורחים לחפירה ולסיקול, לשתילת דשא ולעישוב, לבניית טרסות ולסלילת מדרכות.
סודו של הגן
אך מה מייחד את הגן בקיבוץ עין-גדי? צאו ושוטטו סביב-סביב לים-המלח. התחילו בחוף המערבי, הישראלי, ותמצאו בדרום מרכז מלונות מפותח עם תכנון וגינון והשקעה רבה בכסף ובעבודה, בקרו בשדות הירקות הפוריים, בחממות הפרחים ובבריכות הדגים של מושבי כיכר סדום, ובצפון – מטעי תמרים מהיפים בארץ, במצפה-שלם ובקלי”ה, כתמים ירוקים מקסימים המגוונים את אפרוריותו של הכביש, ושם גם מעיינות עינות צוקים (עין פשחה) שופעי המים, בשפיעה המביישת את ארבעה מעיינותיו הקטנים של נווה המדבר בעין-גדי, עברו לממלכת ירדן וסעו על כביש החוף המזרחי. עצרו בקניונים המדהימים של הנחליאל, של הארנון או של הזרד – שם צומחים באלכסון עצי התמר מתוך צוקי אבן החול מעל זרמי המים האדירים. בקרו בסאפי, נאת המדבר הגדולה מכולן, עם שטחי החקלאות המצמיחים ירקות, כרמים, פרדסים ומטעים לרוב. אז מים טובים ואקלים מתאים יש סביב ים-המלח במקומות רבים, איך קרה שדווקא כאן, בעין גדי הקטנה, התפתח לו הגן היפה מכולם? את התשובה נמצא בגורם האנושי – באדם.כאן אפשר לעצור לרגע, להקשיב לציפורים ולגלות את הסודות הקטנים של הנווה — צמחים נדירים, צבעים עונתיים ורגעים של שקט מול נופי ים המלח.